הקנאביס, צמח עתיק יומין, שימש לאורך ההיסטוריה למגוון רחב של מטרות, לרבות שימושים רפואיים. עדויות ארכיאולוגיות וכתבים היסטוריים מעידים על שימוש נרחב בצמח זה ברחבי העולם, החל מתקופות קדומות.
הזנים הקדומים והמקומות שבהם נמצאו:
קנאביס רודראליס (Cannabis ruderalis): הרודראליס התפתח באזורי מרכז רוסיה ומזרח אירופה. זהו צמח קטן יחסית, עמיד במיוחד לתנאים קשים וקצרים מאוד, ולכן תכונת הפריחה האוטומטית שלו פיתחה אותו לסוג של צמח שלא תלוי במחזור אור ספציפי. למרות שתכולת ה-THC בו נמוכה יחסית, הרודראליס שימש באזורי מוצאו בעיקר כחומר רפואי ולטקסים מקומיים.
הממצאים הארכיאולוגיים הקדומים ביותר לשימוש בקנאביס לצרכים רפואיים או פולחניים נמצאו בעיקר באסיה, והם מצביעים על כך שהשימוש בקנאביס התרחש כבר לפני אלפי שנים, בעיקר בקרב תרבויות עתיקות במרכז אסיה ובסין. הנה כמה מהממצאים המוקדמים ביותר שנמצאו:
קנאביס סאטיבה (Cannabis sativa): סאטיבה נחשב לאחד מזני הקנאביס הקדומים ביותר שהתפתחו במקור במרכז אסיה, באזור סין ושאר חלקי אסיה הקרובה. זן זה הוא צמח גבוה וצר עלים, והוא שימש לאורך ההיסטוריה לרפואה, לטקסטיל (ייצור חבלים ובדים) וגם למזון. זן זה גודל גם באזורי דרום-מזרח אסיה ודרום אמריקה בעקבות נדידה אנושית.
קנאביס אינדיקה (Cannabis indica): זן האינדיקה התפתח באזורים הרריים של מערב וצפון הודו, אפגניסטן, פקיסטן ואזור הרי ההינדו-כוש. צמח זה נמוך יותר בממדיו בהשוואה לסאטיבה, עם עלים רחבים ושמנים יותר. זן האינדיקה התפתח בתנאים קשים יותר, דבר שהשפיע על ריכוז הקנבינואידים שלו והפך אותו לבעל השפעות חזקות יותר על מערכת העצבים, מה שהפך אותו לפופולרי בטקסים דתיים ובטיפולים רפואיים מסורתיים.
אתרי ארכיאולוגים מפורסמים
- בית קברות בג'ירזאנקל, מערב סין (2,500 לפנה"ס): באחד מבתי הקברות העתיקים ביותר באזור ג'ירזאנקל (Jirzankal) שבמערב סין, נמצאו שרידי קנאביס באתרים קבורים. ממצאים אלה כוללים שרידי זרעים וצמחים של קנאביס, ששימשו ככל הנראה בטקסים פולחניים, בעיקר כחלק מפולחנים שנעשו סביב המתים. בבדיקות מעבדה התגלה שלצמחים אלו היה ריכוז גבוה של החומר הפעיל THC, מה שמעיד על שימוש מכוון בצמחים אלה, ככל הנראה להקלת מצבים רפואיים, או כחלק מהכנת הנפטר לעולם הבא.
- מערת יאנגחאי, צפון מערב סין (כ-2,700 לפנה"ס): במערה זו נמצאו שרידי קנאביס בקברו של שמאן ממרכז אסיה, שהכיל גם כלי פולחן רפואיים אחרים. ניתוח הממצאים גילה כי השאמאן השתמש בקנאביס ככל הנראה למטרות רפואיות ופולחניות, והדבר מצביע על כך שהצמח שימש ככלי להקלת כאבים או לחיזוק מצבו הרוחני של המשתמש.
- תרבות באקטראה-מרג'יאנה (Bactria-Margiana) – טורקמניסטן של ימינו (כ-3,000–2,000 לפנה"ס): באזור זה התגלו מקדשים עתיקים בהם נמצאו שרידי קנאביס. במקדשים אלו השתמשו, כנראה, בקנאביס כחלק מטקסים פולחניים של התעלות רוחנית. בחלק מהמקדשים נמצאו שרידי כלי אידוי, מה שמעיד על כך שיתכן כי הם שימשו לשאיפה, אולי להקלת כאבים או כחלק מטקסים רוחניים.
- מצרים העתיקה (פפירוס אברס, כ-1,500 לפנה"ס): הפפירוס המצרי המפורסם מזכיר קנאביס כצמח מרפא בשימוש נרחב. תיעוד זה מציע שהמצרים השתמשו בקנאביס כחלק מתרופות לטיפול בכאבים, דלקות ואף לבעיות עיניים. זהו אחד התיעודים העתיקים ביותר לשימוש רפואי בקנאביס בכתב.
- ישראל – תל ארד (כ-750 לפנה"ס): בתל ארד שבישראל נמצאו שאריות שרף קנאביס על גבי מזבחות באתר פולחני, ככל הנראה כחלק מטקסים דתיים. בחפירות הארכיאולוגיות במקום נמצא שהקנאביס נשרף יחד עם חומר ריחני נוסף כחלק מהפולחן, מה שמעיד על שילובו כחלק מטקסים שעשויים לכלול השפעות מרפא או השפעות פסיכו-אקטיביות.
זני הקנאביס הקדומים ביותר שמקורם מתועד היסטורית ואפילו מבחינה ארכיאולוגית הם זנים שהתפתחו באופן טבעי במרכז אסיה, ובמיוחד באזור הרי הינדו-כוש ואזורי סין העתיקה, שם נמצאו שרידי צמחי קנאביס המתוארכים לאלפי שנים. כיום נהוג לסווג את צמחי הקנאביס לשלושה תת-מינים עיקריים: קנאביס סאטיבה, קנאביס אינדיקה וקנאביס רודראליס, וההערכה היא שהצמחים הקדומים ביותר כללו את הזנים האלו או קרובים להם מבחינה גנטית.
הממצאים הארכיאולוגיים האלו מראים שקנאביס שימש לתכליות רפואיות, דתיות ורוחניות עוד בתקופות עתיקות במיוחד, וכי היה לו תפקיד משמעותי בשגרה הרפואית והפולחנית של תרבויות עתיקות ברחבי העולם.
מצרים העתיקה: במסמכים רפואיים עתיקים, כמו פפירוס אברס (Ebers Papyrus) מהמאה ה-16 לפנה"ס, מוזכר שימוש בקנאביס לטיפול בדלקות ובכאבים שונים. המצרים השתמשו במשחות שמכילות קנאביס כדי להרגיע כאבים ולרפא פצעים. כמו כן, האמינו כי הוא יכול לסייע בנפיחויות ובעיות עיניים.
סין העתיקה: הקיסר הסיני שנונג, שנחשב לאבי הרפואה הסינית, מתואר כמי שהמליץ על קנאביס (נקרא "מא" בסינית) כצמח רפואי כבר בשנת 2700 לפנה"ס. לפי המסורת, שנונג המליץ על קנאביס לטיפול בכאבים, עצירות ומחלות שונות. הסינים נהגו להשתמש בצמח בתמציות ובמשחות, ונחשב שהוא היה יעיל בטיפול בדלקות ובשיגרון.
הודו העתיקה: ברפואה האיורוודית, שהתפתחה בהודו לפני כ-3,000 שנה, לקנאביס (המכונה "בהנג" ו"גנג'ה") יש תפקיד רפואי חשוב. בטקסטים עתיקים כמו ה"אתרווה ודה" נכתב שהקנאביס הוא "עשב קדוש" שמשמש לטיפול במגוון מחלות, כולל דלקות, בעיות במערכת העיכול וכאבים. בייחוד בהודו, הקנאביס קיבל גם תפקיד פולחני והיה מקושר לאל שיווה.
יוון העתיקה: ההיסטוריון היווני הרודוטוס תיאר את השימוש בקנאביס בקרב הסקיתים (קבוצת לוחמים נוודים מאזור מרכז אסיה) כמקור לטיפול במצבי כאב והרפיה. הרופא היווני דיוסקורידס, מהמאה הראשונה לספירה, כלל את הקנאביס בכתביו הרפואיים והמליץ עליו להרגעת כאבים ולהפחתת דלקות באוזניים.
ימי הביניים באירופה: קנאביס היה צמח נפוץ גם באירופה במהלך ימי הביניים ושימש לטיפול בכאבי שיניים, דלקות מפרקים, ובמחלות זיהומיות שונות. מרפאים ורופאים השתמשו בתמציות ובמשחות קנאביס כדי להקל על הסימפטומים של מגוון רחב של מחלות.
המאה ה-19 – תחילת הרפואה המודרנית: במאה ה-19, חוקר בריטי בשם ויליאם אושונסי (William O'Shaughnessy) הביא את השימוש בקנאביס מהודו לאנגליה והחל להשתמש בו לטיפול בכאבים, בעיות במערכת העיכול, ובפרכוסים. הרופאים החלו לייצר תמציות קנאביס למטרות רפואיות ולשווק אותן בבתי מרקחת באירופה ובאמריקה.
השימוש בקנאביס כצמח מרפא התקיים לאורך ההיסטוריה, ורק במהלך המאה ה-20, בעקבות שינויים פוליטיים וחברתיים, הוצא השימוש החוקי בקנאביס מחוץ לחוק במדינות רבות. כיום, בעקבות מחקרים מודרניים, השימוש הרפואי בקנאביס הולך ומתחדש, ומדינות רבות חוקקו חוקים שמתירים את השימוש בו לטיפול במגוון רחב של בעיות בריאות.
למרות הקושי בקביעה מדויקת, ברור שהשימוש בקנאביס למטרות רפואיות הוא בעל היסטוריה ארוכה מאוד. עדויות ארכיאולוגיות וכתבים עתיקים מצביעים על כך שתרבויות עתיקות בכל רחבי העולם הכירו בערכו הרפואי של הצמח.